פסק-דין בתיק ת"א 12157-08-09

התובע 1 (להלן - התובע) היה זכיין של הנתבעת במשך מספר שנים והפעיל חנות שלה באמצעות התובעת 2 (להלן - התובעת). התקשרות זו באה לסיומה בהסכם לסיום ההתקשרות מיום 27.3.2008. בתביעה הנדונה טוענים התובעים כי הסכם סיום ההתקשרות נכפה עליהם, הגם שהיו זכאים להמשיך ולהפעיל את החנות מכוח הסכם הזיכיון. לפיכך לטענתם, הם זכאים לפיצוי בגין כך שאולצו לסיים את ההתקשרות וזאת בשיעור של אובדן רווחיהם העתידיים. עוד טוענים הם, כי לא שולמו להם כל הסכומים שהיו זכאים להם מכוח הסכם סיום ההתקשרות.

הנתבעת טוענת, כי לא נקבע שהתובעים זכאים להמשיך ולהפעיל את החנות מעבר לתקופת ההתקשרות שעמדה לפני סיום, כי הסכם סיום ההתקשרות לא נכפה עליהם וכי הם חתמו עליו מרצונם הטוב, ולפיכך אין הם זכאים לסכום הנתבע, מה גם שהנזק הנתבע בעניין זה לא הוכח. עוד טענה הנתבעת, כי לתובעים שולמו מלוא הסכומים שהיו זכאים להם מכוח הסכם סיום ההתקשרות וכי אפילו תתקבלנה טענות התובעים בעניין זה, במלואן או בחלקן, הרי שיש לקזז מתוך הסכום שייפסק סכומים שלפי טענת הנתבעת, התובעים נותרו חייבים לה. מכל מקום טוענת הנתבעת, אין התובעים יכולים לתבוע מכוח שתי העילות, באשר האחת סותרת את השנייה.

א.         עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

2.         במועדים הרלוונטיים לתביעה, היה התובע (יוסי רוגל) בעל מניות בתובעת (תכלת י.ר. שיווק בע"מ). הנתבעת (הפי טאי בע"מ), היא חברה פרטית, שמנהלה ובעליה הוא מר מוריס טהרני (להלן - טהרני), המפעילה רשת חנויות לשיווק, מכירה והפצה של חפצי נוי ואביזרי אופנה לגברים.

ביום 20.11.2000 נחתם הסכם שכירות בין בעלי "קניון ערים" בכפר סבא (להלן - הקניון) לבין הנתבעת באמצעות טהרני, שלפיו שכרה הנתבעת חנות בקניון (להלן - החנות), לתקופה של שלוש שנים, תוך קביעת אפשרות להאריך את תקופת השכירות בשלוש שנים נוספות (להלן - הסכם השכירות העיקרי. נספח ג' של תצהיר התובע).

ביום 30.1.2002 נחתם הסכם זיכיון בין התובע ואחיו, רון אהרן רוגל ז"ל (שנפטר בחודש מארס 2007) לבין הנתבעת (להלן - הסכם הזיכיון העיקרי. נספח א' של תצהיר התובע). על-פי הסכם זיכיון זה, הפעיל התובע את החנות של הנתבעת החל מיום 1.2.2002.

קודם לכן ועד יום 31.1.2002, הופעלה החנות באמצעות ארבעה זכיינים בהתאם להסכם זיכיון שנחתם עימם ביום 18.2.1999 (שם, נספח י"ג). ארבעת הזכיינים הפעילו את החנות באמצעות חברת אר. אי. שיווק בע"מ, ובמועד מאוחר למועד חתימת הסכם הזיכיון עם אותם הזכיינים, הצטרפו גם התובע ואחיו רון ז"ל לחברה זו ונמנו עם בעלי מניותיה. אולם אין מחלוקת על כך שהתובע ואחיו רון ז"ל לא היו חתומים על הסכם זיכיון קודם שנחתם עימם הסכם הזיכיון העיקרי (פרטי חברת אר. אי. שיווק בע"מ ובעלי מניותיה - נ/1). הפסקת הזיכיון של אותם ארבעה הייתה ביום 29.1.2002 (שם, נספח ט"ו), וביום 19.8.2002 אישר טהרני בשם הנתבעת כי חברת אי. אר. שיווק בע"מ הוחלפה בתובעת, שהייתה בעלת הזיכיון, החל מיום 1.2.2002 - (שם, נספח ב').

3.         הנתבעת מימשה את האופציה להארכת תקופת השכירות שנקבעה בהסכם השכירות העיקרי, אשר הסתיימה ביום 30.9.2006 ובמועד זה נחתמה בין בעלי הקניון לבין הנתבעת "תוספת מס' 1 להסכם", שלפיה הוארכה תקופת השכירות עד יום 30.9.2008 וכן תוקנו מספר עניינים בהסכם השכירות העיקרי (להלן - התוספת הראשונה של הסכם השכירות. שם, נספח ד'). מאחר שהחנות נוהלה מכוח הסכם הזיכיון משנת 2002, לאחר חתימת התוספת הראשונה של הסכם השכירות הוחלפו הערבים מטעם התובעת לקיום התחייבויותיה על-פי ההסכם. בהתאם לכך, חתמו התובע ואשתו, רותי רוגל (להלן גם - רותי), על ערבות אישית ועל שטר חוב להבטחת קיום התחייבויות התובעת על-פי הסכם השכירות לתקופת השכירות הנוספת מכוח התוספת הראשונה (מצורף לנספח ד' הנזכר). כך שבדרך זו הוארכה תקופת הזיכיון עד יום 30.9.2008, שזהו תום תקופת השכירות הנוספת.

4.         ביום 21.3.2008 נשלחו אל התובע שני מסמכים, שעניינם הארכת תקופת הזיכיון והארכת תקופת שכירות החנות. מסמך אחד, שכותרתו "הסכם זיכיון חדש", שעניינו הארכת תקופת הזיכיון בין הנתבעת לבין התובע ואשתו (שם, נספח ה'), לא נחתם בסופו של דבר. המסמך השני, שכותרתו "הפי טאי - קניון ערים כפר סבא - תוספת מס' 2" נועד להאריך את תקופת השכרת החנות לנתבעת (להלן - טיוטת התוספת השנייה של הסכם השכירות או טיוטת התוספת. שם, נספח ו'). על-פי טיוטת התוספת, נקבעה תקופת שכירות נוספת למשך ארבע שנים עם אפשרות להאריך את תקופת השכירות פעמיים, בכל פעם בשלוש שנים נוספות. עוד נקבע בה, כי עד יום 1.4.2008 יוקטן שטח החנות לאחר הזזת קיר החנות והקטנת חלון הראווה, בשל הגדלת החנות הסמוכה, וכן שונו מקצת מהתנאים שנקבעו בהסכמי השכירות הקודמים. לא הייתה מחלוקת על כך שהתנאי שלפיו היה על הנתבעת להקטין את החנות עד המועד האמור, היה מבחינת הקניון תנאי מהותי להארכת תקופת השכירות מעבר ליום 30.9.2008.

5.         בסופו של דבר ובעקבות מגעים בין הצדדים, שנסיבותיהם שנויות במחלוקת, לא הוארכה תקופת הזיכיון וביום 27.3.2008 חתמו התובע וטהרני בשם הנתבעת על הסכם לסיום ההתקשרות ביניהם (נספח ב' של תצהירו של טהרני. משום מה לא צורף לתצהירו של התובע). בהסכם זה נקבע כי התובע יפנה את החנות עד יום 15.5.2008, וכי בכפוף לאישור הנהלת הקניון, הוא יהיה רשאי להפעיל דוכן זמני ברחבת הקניון בתקופת שיפוץ החנות ועד יום 31.5.2008. עוד נקבעו בין השאר, התשלומים שעל הנתבעת לשלם לתובע בשל הפסקת ההתקשרות עימו וכן התשלומים שישולמו לו עבור הציוד והמלאי שנקבע כי יימסרו לנתבעת. בהסכם גם נקבע, כי עד יום 1.4.2008 יבצע התובע את עבודות הקטנת החנות, אך הנתבעת תישא בעלויות הכרוכות בכך.

אין מחלוקת על כך שבסופו של דבר נחתמה בין הנתבעת לבין הקניון תוספת שנייה להשכרת החנות, והנתבעת המשיכה לשכור את החנות מהקניון ולהפעילה בעצמה (נספח ג' של תצהירו של טהרני).

ביום 16.6.2008 שלח התובע מכתב אל טהרני, שבו הודיע שמילא את חלקו בהסכם סיום ההתקשרות וביקש שהנתבעת תשלים את חלקה ותשלם לתובע את התשלומים שנקבעו בהסכם ללא דיחוי (נספח ח' של תצהיר התובע). לאחר מגעים נוספים בין הצדדים, נחתם ביום 9.7.2008 נספח להסכם סיום ההתקשרות, שבו נקבע על קיזוז סך של 5,500 ש"ח מתוך חובה של הנתבעת לתובע בשל חוב לחברת החשמל. כן נקבע כי הנתבעת תעכב בידיה סך של 22,000 ש"ח בשל חובות שעל-פי הנטען, חייב התובע לעריית כפר-סבא בשל חוב שנבע מאי תשלום מסי ארנונה בגין החנות.

6.         בין הצדדים התגלעו מחלוקות שונות בעניין התשלומים שהיה על הנתבעת לשלם לתובעים ובעניין הסכומים שהייתה רשאית לקזז בשל חובות שונים, שלטענתה, התובעים נותרו חייבים. הנושא העיקרי שבעניינו התעוררו המחלוקות היה עניין החוב בגין מסי ארנונה לעיריית כפר-סבא. בעניין זה היו חילופי מכתבים רבים בין באי-כוחם של הצדדים במהלך חודשים ספטמבר עד דצמבר 2008 (נספח י"ב של תצהיר התובע, נספחים ו1 עד ו6 של תצהיר טהרני). התכתבויות אלו עסקו כאמור, במחלוקות בעניין התשלומים, אולם באף לא אחד מהמכתבים שנשלחו מטעם התובעים, וגם במכתבו הנזכר מיום 16.6.2008, לא טענו התובעים טענה כלשהי בעניין עצם חתימת הסכם ההתקשרות או נסיבותיו.

7.         התביעה הנדונה הוגשה ביום 16.8.2009, ובה נתבע סך של 827,284 ש"ח (710,115 ש"ח בתוספת מע"מ). כתב התביעה מבוסס, כאמור, על שתי עילות. האחת, עניינה בכך שעל-פי הנטען, לא היה מקום להפסקה פתאומית של הזיכיון שניתן לתובעים להפעלת החנות. לפיכך לטענת התובעים, על הנתבעת לפצות אותם בשל אובדן רווחים עתידיים. בעניין זה נתבע פיצוי בגין רווחים עתידיים עבור ארבע שנות זיכיון נוספות, בסך של 652,676 ש"ח בתוספת מע"מ, הגם שלטענת התובעים, היו זכאים להמשיך ולהפעיל את החנות מכוח הסכם הזיכיון עוד עשר שנים (על-פי התקופה שנקבעה בטיוטת התוספת השנייה של הסכם השכירות). השנייה, עניינה סכומים שונים שלטענת התובעים היו זכאים להם מכוח הסכם הפסקת ההתקשרות, ולטענתם לא שולמו להם וכן סכומים שונים אשר על-פי הנטען, קוזזו בידי הנתבעת שלא כדין או עוכבו בידיה שלא כדין.

כתב ההגנה הוגש ביום 30.9.2008 וביום 26.10.2009 הוגש כתב תשובה.

כתב התביעה הוגש מלכתחילה אל בית משפט השלום בפתח-תקווה. בעקבות טענת הנתבעת כי בית המשפט בפתח-תקווה נעדר סמכות מקומית, ניתנה ביום 15.7.2010 החלטה בהסכמת הצדדים, שלפיה התביעה הועברה אל בית משפט השלום בירושלים.

8.         מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל אשתו רותי וכן הוגשה חוות-דעתו של רו"ח יוסי שם טוב, בעניין אובדן הרווחים העתידיים של התובעת בשל הפסקת הזיכיון.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של טהרני ושל הגב' ז'נט שוחט, אשר בתקופה הרלוונטית הייתה סמנכ"לית של הנתבעת. כן הוגשה חוות-דעתו של רו"ח חיים טרסיק.

המצהירים והמומחים נחקרו על תצהיריהם בשלוש ישיבות הוכחות שהתקיימו ביום 1.12.2011, ביום  14.2.2012 וביום 20.11.2012. לבקשת הצדדים, סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב. מטעם התובעים הוגש ביום 15.1.2013, מטעם הנתבעת הוגש בתחילה ביום 14.3.2013, אולם בשל חריגתם מהיקף הסיכומים כפי שנקבע, הוגשו שני נוסחים מתוקנים שהמאוחר שבהם הוגש ביום 15.4.2013. תשובת התובעים לסיכומי הנתבעת הוגשה עוד קודם לכן, ביום 7.4.2013.